סיפורי עליה

גם נוער יהודי היה חייב להיות בתנועת הנוער הפשיסטי של מוסוליני. צעדנו והרענו לכבודו בכיכר. כשיצאה פקודה לעזוב את איטליה לא מצאנו לאן. ההצלה באה ברגע האחרון בזכות מצוה שאמי עשתה עבור אורחת משוויץ.

אמי היתה מנהלת משרד גדול בדיסלדורף. היא לא ידעה שהבוס שלה חבר בהיטלר יוגנד - הנוער ההיטלראי. הבוס שהעריך את אמא, קרא לה יום אחד ואמר לה, 'גברת! תעשי שתהיו הכי רחוק שאתם יכולים. פה הולך להיות לכם רע'!

יצאנו מהעיירה חבורת נערים בסיוע תנועת 'בני עקיבא' בדרכנו מרומניה ליגוסלביה. ביער ביגוסלביה שהינו כ 3000 איש בגשם וברעב אבל אני לא זוכר קור או רעב. עזבתי את הבית עם תיק קטן ובו תפילין, סידור ולבנים.

המסע ארצה היה בקיץ, חום גדול, צפיפות שלא תיאמן ורבים שסבלו ממחלות ים. כמה פליטי המחנות היו איתנו והתחילו לצעוק, 'וכי לא סבלנו מספיק באושיץ'? אבל כשראינו את האורות של חיפה שמחנו - ואז הגיעו הבריטים.

רבי יעקב קרא אל בית הכנסת הגדול כל קבוצת עולים שעמדה לעלות לארץ והסביר מה יחכה להם בארץ: תהיה אבטלה, גם אפלייה עדתית ועוד. המטרה היתה שיבינו שלא יחכה להם גן של שושנים. זה עזר לנו בחבלי הקליטה הקשים.

קבוצות קבוצות יצאו מנמל - ובסוף הגיע תורנו. עם העליה לאניה אמרנו בהתרגשות את 'שירת הים'. למראה האורות של חיפה כולנו, בלב אחד, בירכנו 'שהחיינו' בדמעות שמחה. כשהגענו התיזו עלינו חומר חיטוי. לא הבנו למה.

עוד ביציאה מגרמניה, דרך העליה ארצה מהולנד, עבור באוניית המעפילים שלנו - לאורך כל הדרך תמיד קרה שיצאנו ברגע האחרון לפני שהיה מאוחר מדי.

אמא עלתה באניית מעפילים לא חוקית לארץ וכשנתנה ההוראה לקפוץ מהאניה לסירה שתביא אותם לחוף אמא קפצה, אבל נפלה לים. למזלה היתה לה צמה ארוכה.

מיד כשירדתי מסירת ההצלה לחופי הארץ התכופפתי לנשק את האדמה. תגובתו הגסה של השוטר הבריטי לא אחרה לבא. מאז אני שונא אותם. כשהשפילו אותנו בחו"ל לא היתה בי שנאה אבל כשהגעתי ארצה חשתי בן חורין, והלב התחדש.

במסע ארוך, ללא הורים, עשו כמה ילדי משפחת עמרם את דרכם מבגדד לארץ ישראל. דרך מדבריות קפואים, תוך התקפת יריות ותקלות בדרך, מלווים בידיהם האמונות של אנשי ארגון העליה מארץ ישראל הגיעו לבסוף ארצה דרך איראן