מסע יחיד של נער מרומניה לארץ ישראל - מתוך סיפור חיים של מר שלמה פ'
מובא כאן קטע מתוך סיפור אישי של מר שלמה פ' המתאר את סיפור חייו בתקופת עלייתו מרומניה:
"חבורת נערים עזבנו את רומניה בדרך ליוגוסלביה ומשם לארץ ישראל וכשהגענו ליוגוסלביה כבר היינו קבוצה של כ - 3000 איש שגם מבוגרים היו שם.
ההורים לא הצמידו אותי לאדם מבוגר שיפקח עלי אבל היה במסע שלנו עוד מישהו מהעיירה, אדם מבוגר, אבל לא היה איזה תפקיד להשגיח עלי.
הפרידה מההורים היתה קשה. יותר היה קשה להם להיפרד ממני מאשר לי מהם. הם ליוו אותי לתחנת הרכבת והתחבקו איתי ושם נפרדנו.
נסענו ברכבת עד בוקרשט, שם קיבלנו את הניירות ומשם נסענו לגבול יוגוסלביה. זו היתה הדרך לעלות אז כיון שהדרך הרגילה מנמל קונסטנצה כבר לא היתה אפשרית. בתקופה זו כבר לא אפשרו לאניות לצאת משם וכל העלייה התבצעה דרך יוגוסלביה.
אני הייתי שייך לקבוצת ילדים שיצאה מכל רחבי האזור שלנו. מי שארגן את כל העליה באזור שלנו היתה תנועת 'בני עקיבא' שהיתה מאד חזקה אצלנו.
ביוגוסלביה הגענו ליער גדול, ואמנם זה היה בקיץ אבל אני זוכר שירד עלינו גשם. כל מה שהיה לי זה בסך הכל תרמיל גב שתפרו לי בבית משַׂק – ומה שהצלחנו להכניס לתוך זה זה מה שהיה לי: תפילין, סידור וקצת לבנים. אבל מעיל גשם לא היה שם.
מה שמעניין הוא שאני לא זוכר שהיה לי רע, שהייתי רעב, שבלילה לא ישנתי, אני פשוט לא זוכר, אני לא יודע אם באמת לא היה לי טוב.
היינו חייבים לשהות ביער כי איפה עוד אפשר לשים 3000 איש? המצב בכל מקום היה כמו לאחר מלחמה, הכל מסביב הרוס.
יוגוסלביה במיוחד היתה הרוסה כי ממנה יצאו הרבה פרטיזנים והגרמנים רצו להתנקם בה על כך. הגרמנים ניסו להבעיר את היערות כדי להבריח מהם את הפרטיזנים שעשו להם צרות, וזה היה מעניין שהצלחנו למצוא יער שעוד לא ניזוק. שם היינו כמה לילות.
[שלמה פ' - גבעתיים]
זה היה קטע מתוך סיפור חיים שנכתב על ידי 'מכון קורות' למר שלמה פ',
לתיעוד סיפור חיים שלך או של בן משפחתך לחץ כאן
