סיפורים מהחיים

במלחה"ע ה1 אבי היה חייל בצבא האוסטרו הונגרי. באחד המסעות הם חנו בעיר יהודית גדולה. היהודים הכינו לחיילים היהודים אוכל כשר ושלחו אותו עם הנוער. נערה אחת הביאה אוכל לחייל נחמד, הם הכירו, והם ההורים שלי.

'אם תתקני את הגרביים כשהחור קטן לא תצטרכי לתקן אותם כשהחור יהיה גדול'. זה היה המוטו של אמא בחינוך: 'את בת 9 ואת כבר גדולה, אני לא צריכה לתקן לך את הבגדים'. לא היתה ברירה, למדתי לעשות הכל לבד. והצלחתי.

בחיידר היו שתי כיתות: קטנה לילדי העשירים והשניה גדולה, לאלו שלא היה להם. את המלמד הטוב נתנו כמובן לכיתה הקטנה של ילדי העשירים. אבא לא אהב את זה למרות שהיינו מבוססים כלכלית. ככה למדתי עם ילדי העניים.

עד שנולדתי נפטרו לנו כמה ילדים וגם כשאני נולדתי המטפלת הגויה אמרה לאמא שלי 'הוא קטן. גם הוא ימות. אין לך מה לטפל בו'. אבל אמא נלחמה עלי וסידרה לי אינקובטור כפרי מבקבוקי יין ישן והנה, ב"ה היא הצליחה.

נולדתי בבית, כפי שהיה מקובל במקומנו באותם ימים. אמי סיפרה שלאחר הלידה, במשך כמה ימים, סירבתי לינוק וירדתי במשקל בצורה מדאיגה.