נשיקת אדמת הארץ מול השוטר הבריטי - מתוך סיפור חיים של מר עזריאל הירש
זהו פרק מתוך כתיבת ביוגרפיה למר עזריאל הירש מתקופת עלייתו ארצה:
"כיון שאני מבית דתי אני יודע שכשיהודי מגיע לארץ ישראל הוא מנשק את האדמה. וככה, רטוב עד לשד עצמותי עליתי מסירת ההצלה שהורידה אותנו מה'פאטריה' אל האדמה בנמל חיפה, ותוך כדי שאני עובר בין שני 'כלניות' בריטיות שכל אחד היה צריך לעבור ביניהם מיד התכופפתי כדי לנשק את האדמה.
זה לא מצא חן בעיני הגוי האנגלי ימח שמו, והוא נתן לי מכה ב'מקום שממנו והלאה הגב מאבד את שמו הטוב'.
ומאותו רגע חשתי זעם ושנאה כלפי האנגלים.
בקשר לזה אני רוצה לספר על שני רגעים הפוכים זה מזה שמסבירים את השינוי שהתחולל בי:
בחוץ לארץ, כשנסענו ברכבת מוינה לברלין בשנת 40' מברלין לוינה התישבנו במקום שלנו. כשפתאום נכנסה קבוצה של נאצים מה .S.A ומיד כשהם אמרו לנו לקום ולפנות את המקום אנחנו היהודים שכבר מורגלים בשלטון הנאצי משנת 33' הורדנו את הראש, אף אחד מאיתנו לא אמר מילה, קיפלנו את הזנב בין הרגלים ועזבנו את המקום שלנו.
לעומת זאת כשהגעתי לארץ ישראל חשתי מלא רוח הצלה, סוף סוף אני מרגיש בן אדם והנה הגוי האנגלי הזה נותן לי מכה מאחור!
רתחתי מזעם וכל כולי חשתי איך שאני מתקומם.
דבר כזה לא קרה לי כשהייתי בחוץ לארץ".
[ר' עזריאל הירש - מעלה אדומים]
זה היה קטע מתוך סיפור חיים שנכתב על ידי 'מכון קורות' למר עזריאל הירש -
