עזרה לעניים - קטע מתוך סיפור חיים של מר ציון בדש
זהו פרק מתוך ספר זכרונות שנכתב למר ציון בדש המתאר את סיפור חייו בתקופת חייו בלוב:
בטריפולי אבא היה גבאי של כמה מניינים שהתקיימו בבית הכנסת.
בכל שבת, כבר בשש בבוקר, אבא היה יוצא לבתי הכנסת להשגיח על תרומות העולים לתורה בכל המניינים. ועד הקהילה ייעד את רוב הכסף לעזרה לעניים וחלקו האחר שימש לתחזוקת בתי הכנסת.
כיון שאבא היה צריך לציין את סכומי התרומות מכמה מניינים בכמה בתי כנסת הדרך שלו 'לרשום' בשבת את התורם ואת סכום תרומתו הייתה על ידי שימוש בספר תהילים: הוא קיפל את חוד הדף של הספר כך שיצביע על האות הראשונה של שם התורם, ובחוד אחר של הדף השתמש לסימון האות הראשונה של שם המשפחה. באותה שיטה הוא סימן גם את סכום התרומה על ידי הנחת חוד הדף ליד האותיות המסמלות את הסכום. האותיות היו גדולות מספיק וכך לא נעשו טעויות.
עם הזמן אבא נעשה מקצוען בשיטה הזו.
מלבד זאת הוא היה בעל זכרון טוב ובנוסף הוא היה חרוץ ויעיל ביותר: במוצאי שבת מיד לאחר הבדלה הוא היה יושב ורושם מי בדיוק התנדב וכמה וכך העבודה הקהילתית נעשתה באופן מיטבי.
עוד מנהג שהיה בקהילה בטריפולי הוא שמדי שבת בבוקר יצאו שליחים מבני הקהילה ועברו מבית יהודי אחד למשנהו כשהם נוקשים על הדלתות. כשהיו פותחים להם הם היו קוראים: 'מוציא'! ציטוט מברכת 'המוציא לחם מן הארץ'.
כשבעלי הבית היו שומעים זאת הם הבינו שבאו מחברת החסד 'עזרת אביונים' לאסוף חלות שבת לעניים.
הם היו נכנסים ושבים ונותנים להם כמה חלות עבור העניים.
כל משפחה נתנה כפי שנדבה אותה רוחה, יש שנתנו שתיים ויש שנתנו שלוש או ארבע חלות וכבר באותה שבת היו מחלקים את הכל לעניים.
[ציון בדש - רמת גן]
זה היה קטע מתוך ספר חיים שנכתב על ידי 'מכון קורות' למר ציון בדש,
