סבא חומק מצבא הצאר - קטע מתוך סיפור חיים של השופט מר מנחם אילן
פרק מתיעוד סיפורי חיים של שופט בית המשפט העליון מר מנחם אילן:
במאה התשע עשרה קבע הצאר הרוסי מכסה של יהודים שצריכים להתגייס לצבא. השירות שארך שנים רבות ואוירה אנטישמית חזקה בצבא גרמו לכך שיהודים רבים ניסו להשתמט בכל דרך מהשירות עד כדי הטלת מום בעצמם.
אותם אלו שהיו בנים של גבירים הצליחו להיחלץ מגזרת הגיוס וכמותם גם אלו שהיו בנים של רבנים חשובים, אבל סבא שלי היה בחור פשוט וככזה הוא היה חייב בגיוס לצבא.
הרצל יענקל צם: קנטוניסט יהודי ששירת בצבא הצאר
במשך 41 שנה והגיע לדרגת קצין
על מנת להימנע בכל זאת מהשירות סבא בחר בדרך של שאילת זהות בדויה. היה חוק ברוסיה שבנים בכורים פטורים משירות צבאי ועל כן כשבכור נפטר בני משפחתו לא היו מודיעים על כך לשלטונות אלא מוכרים את זהותו למי שצריך 'ניירות' של בכור. וככה סבא קנה לעצמו ניירות של בכור בשם פילצ'יק שנפטר ואימץ את זהותו.
למשך זמן מה היה נראה שזה עובד והכל בסדר, הוא התחתן, נולדה לו בת והחיים המשיכו כרגיל.
עד ששבת אחת כשהוא הגיע לבית הכנסת מישהו לחש על אזנו: "הלשינו עליך! והז'נדרמים כבר ממתינים לך בביתך".
סבא פנה מיד לפאתי העיר אל יהודי שהכיר, מכר למישהו שעון זהב שהיה לו, ומצוייד בכסף זה התכוון לעלות לספינה ולנסוע לאמריקה לאחיו הבכור שגר שם.
אמנם הוא לא ידע את כתובתו המדוייקת אך הוא חשב שלאחר שיגיע לשם הוא כבר ימצא.
אבל כשהוא הגיע לנמל התברר שהכסף שבידו מספיק רק בכדי להגיע לאנגליה. מעתה התכנון שלו היה להגיע ללונדון, לעבוד קצת ולחסוך כסף כדי ליסוע לאמריקה.
שמו מהבית היה פלדמן, בניירות שהיו בידיו הוא היה רשום בשם פילצ'יק אבל כשהוא הגיע לנמל בלונדון הוא קיבל שם חדש. כשהוא נדרש למלא טפסים פקיד ההגירה היה צריך למלא את הטופס בשבילו כי סבא לא ידע מילה באנגלית. כשהגיעו למלא את שם המשפחה הוא רמז בידיו לפקיד: "אני כמו ההוא", זה שהיה לפניו. ההוא היה כנראה שיינבאום וחתמו לו שגם הוא כך ולכן הוא יצא מרוסיה פלדמן שהפך לפילצ'יק וסיים בלונדון בתור שיינבאום.
[שופט בית המשפט העליון לשעבר, מנחם אילן - גבעתיים]
זה היה קטע מתוך תיעוד סיפור חיים של שופט בית המשפט העליון בדימוס מר מנחם אילן
