נשאר מהמשפחה אוד מוצל מאש
נשאר מהמשפחה אוד מוצל מאש
מצאנו אוד מוצל מאש
בתל אביב של שנות הארבעים לב כולם היה נתון לבניין הארץ או לחיים השוטפים. באיזה שהוא מקום ידענו שמצב היהודים באירופה הולך ומחמיר אך אפילו בדמיון הכי שחור אף אחד לא שיער עד כמה. רק לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השניה החלו להתברר התוצאות הנוראות.
גם כשהתחילו להגיע לארץ ניצולי שואה, רבים לא האמינו לסיפורי הזוועה שנשמעו. אמרו, 'זה לא יכול להיות'.
עם תום המלחמה החלו הכל לחפש קרובים שנותרו בחיים. בעיתונים היה מדור מיוחד עם שמות אנשים שמחפשים קרובי משפחה: ניצולים חיפשו קרובים וקרובים חיפשו ניצולים.
כל יום בדקנו, אולי נמצא את שמו של מישהו מבני משפחתנו - עד שיום אחד גילינו את השם 'חיים ציצובסקי', הבן של דודתי פרומט, שנותר בחיים. אני ממש זוכרת איך אמי קראה לפתע בהתרגשות: 'חיים לייבט'! חיים חי!
הוא היה היחיד שניצל מכל משפחת אמי.
כשגילינו שהוא חי התקשרנו לסוכנות היהודית ומסרנו את השם והכתובת שלנו בתל אביב בכדי שידע שיש לו לאן להגיע. לאחר מספר חודשים הוא עלה ארצה עם בחורה בשם יפה, אותה הכיר
בקיבוץ דתי לעקורי המחנות בגרמניה, וכבר שם הם התארסו. התברר שלפני השואה חיים למד בישיבה בקרקא עם אחיה של יפה – שנספו במחנות.
כמובן שהוא אומץ אצלנו בבית, וכעבור כמה חודשים אבי עשה את כל מה שצריך בכדי לחתן אותם.
מתוך סיפור חיים: רבקה שטיין-שורץ, תל אביב
