מהבונקר ביער - הביתה - מתוך סיפור חיים של גברת נעמי חביב
מובא כאן זכרון מתוך כתיבת סיפור חיים של גברת נעמי חביב בתקופת בריחת המשפחה מהונגריה:
יצאנו מהבונקר ביערות באנסקה-ביסטריצה בסלובקיה והגענו לעיר פופרא. שם כבר היו חיילים אנגלים שסידרו מקום מיוחד לפליטים ושם ראינו משוחררים מפולניה. התקרבנו אליהם והם הרחיקו אותנו בצעקות: 'אתם מלאים כינים ופשפשים! לכו מכאן'!
אני זוכרת שאמרתי לעצמי: 'השתחררנו! השתחררנו! לא יאומן'.
סיפרנו קצת ממה שעבר עלינו ואנשים לא האמינו לנו שהיינו ביער חמישה חודשים.
לאחר זמן קיבלנו משאית בעזרת מכר של דודי וחזרנו להונגריה, למישקולץ - הביתה.
התגובה של הגויים למראה היהודים שחזרו הייתה 'למה חזרתם בכלל'. זה היה עצוב מאד לשמוע.
חזרנו לדירתנו אך לא מצאנו אותה במצב בו השארנו אותה. התברר שהשכנים שדדו רכוש מדירות היהודים. חלק מהדברים לקחו לעצמם וחלק אחר, למשל את כלי המיטה היפים שלנו, מכרו בשוק הפשפשים.
במישקולץ מצאנו את הדוד שלי ואת בנו פישל, ולאט לאט חדרה לתודעתנו הידיעה הנוראה ששנינו נותרנו יחידים מכל נכדי משפחת ברגר. הפגישה הייתה עצובה מאד. הבנו שאנשים רבים מאד שוב לא ישובו מן המחנות.
ממש שבוע לפני השחרור מהגרמנים נכנסו חיילים רוסיים למישקולץ ובחסותם המקומיים בזזו את כל הסחורה מהחנות שלנו. מי שהיה יותר חזק גנב יותר דברים מהחנות – כלי זכוכית, קריסטלים, סרוויסים ועוד דברים יקרים מאד.
אנשים במישקולץ עוד לא ידעו שרובה המוחלט של יהדות הונגריה חוסל אבל אנחנו כבר ידענו.
הדודה ביקשה ממני לעזור לה להכין דירות לחוזרים מן המחנות. לקחנו פועלים, נגרים, סיידים והכנו דירות. לכל דירה הוכנסו בין 10 ל - 15 איש, דירות לנשים לחוד ולגברים לחוד.
כל הזמן הזה נערכו הרבה חתונות במישקולץ כי רבים חזרו מהמחנות בודדים לאחר שבני משפחתם נספו. זוגות בודדים שרדו את הזוועה.
[נעמי חביב - ירושלים]
זה היה קטע מתוך ספר אישי שנכתב על ידי 'מכון קורות' לגברת נעמי חביב,
