מדגניה לנהלל אחרי לידת משה דיין - מתוך סיפור חיים של אלוף [מיל'] עוזי דיין

מתוך סיפור משפחתי שסיפר אלוף [מיל'] עוזי דיין על דברי ימי משפחתו בדגניה:

סבא וסבתא דבורה ושמואל דיין הגיעו מרוסיה, מאיזה כפר קטן.

סבתא היתה תלמידה של טולסטוי באודסה והם הצטרפו לקולקטיב, לקומונה, בדגניה. סבא וסבתא כבר היו נשואים, סבתא היתה אישה מאד אינטליגנטית והיא באה למקום של 'מוז'יקים', איכרים פשוטים, שהסבירו לה ש'לפה לא באנו בשביל לכתוב ספרים'.

כבר אז היא הייתה עם תואר אקדמי, אשה עדינה, שהתחילה כמו כולן לעבוד עם טוריה.

בהמשך נולד דודי, משה דיין, שקרוי ע"ש חבר הקבוצה משה ברסקי שהלך להביא תרופות ונהרג ע"י שודדים בדואים בדרכו חזרה לדגניה עם התרופות.

כשהביאו לקבוצה את משה, הילד החדש, שמו אותו בקופסת עץ לבן שלא הייתה אלא מיכל איסוף תפוזים, וכל חברי הקומונה התאספו סביבו במעין אסיפת חברים. קודם כל נזפו בסבתא, איך הם הביאו לעולם ילד שלא באישור של הקולקטיב, אבל בסוף אמרו, טוב, כיון שהוא כבר נולד, אנחנו נגדל אותו, כלומר, הקומונה תגדל.

ואז סבתא דבורה הזדקפה על כל 152 הס"מ שלה, ביום טוב, ואמרה משפט שלא נוטים לצטט אותו אבל הוא נאמר: "את הילד שלי חיותה בּוּסל לא תגדל" - ונוצרה מוהמה על הענין הזה.

היא לא אמרה לסבא "שמואל הולכים" אבל בפועל, על הרקע הזה, לדעתי, הם עזבו את הקולקטיב בדגניה, הקבוצה הראשונה, והצטרפו להקמת מושב העובדים הראשון נהלל, שהוקם אז בתל שימרון שבעמק יזרעאל.

דבורה, שמואל ומשה דיין

[אלוף במיל' עוזי דיין - יו"ר מפעל הפיס]

 

זה היה קטע מתוך סיפורי חיים של אלוף במיל' עוזי דיין - סגן הרמטכ"ל.

לתיעוד סיפור חיים שלך או של בן משפחתך לחץ כאן