חיים בין הגויים - קטע מתוך סיפור חיים של שלמה פ'

היתה תקופה שהיה לאבי בית מרזח. הממשל היה גם רומני וגם הונגרי, וגם כשהממשל התחלף האנשים נשארו והשנאה ביניהם לבין עצמם, בין ההונגרים לרומנים, על בסיס לאומי אתני היתה יותר גדולה אפילו מהשנאה שלהם ליהודים.

למשל בתקופה של צ'אושסקו הוא העביר מרומניה 7000 קברים של הונגרים. פשוט עשה להם טרנספר.

אני זוכר איך פעם, בבית המרזח של אבי, הונגרי אחד השתכר והתחיל לשיר בהונגרית. לאומן רוֹמני כעס על זה ודרש ממנו להפסיק לשיר וכשההוא סירב הרומני דקר אותו למוות. אני זוכר שעקב כך עשו לנו בעיות.

מִּסיבות אנטישמיות אסרו עלינו בכלל ללכת לבית ספר, אפילו של גויים, אבל זה השתנה לפי תקופות, והיתה תקופה שכן נתנו לנו ללמוד.

אחותי למשל כן למדה בבית ספר תיכון של הגויים. שם היו מוכרחים ללכת לבית הספר גם בשבת כי הגויים למדו גם בשבתות אבל אחותי לא רצתה לטלטל את הילקוט בשבת, אז היא בקשה מחברה גויה שתסחוב לה את הילקוט. כך היא הסתדרה עד שהמנהל אסר על אותה חברה לעזור ליהודיה. האחות הקטנה היתה אז כנראה ביסודי. בבית הספר היהודי היתה מורה שלימדה עברית ושרו שירים של ארץ ישראל.

אמנם כילדים היו לנו חברויות גם עם הגויים. הגבול של היחסים איתם עבר בעניין הביקורים: הם ביקרו אצלנו בבתים אבל אנחנו אליהם לא הלכנו. בכלל היו יותר חברויות בין הבנות ופחות בין הבנים, אבל גם לי היו חברים גויים ובעיקר שיחקנו כדורגל ביחד.

[שלמה פ' – גבעתיים]