אני נואמת בהפגנה נגד מדינת ישראל

כתיבת ספר אישי
בחודשים שלאחר קום המדינה התקיימו בעיראק הרבה הפגנות מחאה 'נגד המדינה הציונית'. יום אחד המורה לספרות ערבית בתיכון בו למדתי הודיעה לי שבמהלך הפגנה בה יקחו חלק תלמידי בית הספר שלי עלי לקרוא נאום שטנה שהיא הכינה עבורי. ניסיתי להתחמק אך מאומה לא הועיל. בהפגנה הועליתי על גג רכב ואולצתי לקרוא בקול רם, ללא מיקרופון, את הדברים נגד המדינה. הועליתי על כלי רכב שונים לאורך מסלול ההפגנה, ושוב ושוב קראתי את ה'נאום', עד שגרוני ניחר.

כמובן שמנהלת בית הספר כמו גם המורה ידעו שאני יהודיה, אבל הן אמרו שאני קוראת יפה, בהגייה נכונה ובקול צלול ולכן התפקיד הוטל עלי!

בין היתר היה עלי לקרוא משפטים כמו: 'שתיהרס המדינה היהודית', 'שתיפול ישראל' ועוד דברים מעין אלו. לו סירבתי, אין לדעת מה היה עולה בגורלי.

ההפגנה נמשכה כשעה, והגיעה לסיומה במתחם בנייני הממשלה. שר החינוך העיראקי שמע את 'נאומי', יצא אלינו, לחץ את ידי בחום, טפח על כתפי והחמיא לדרך בה קראתי את הדברים! הוא שאל לשמי וכשאמרתי לו 'דייזי' – הוא לא אמר דבר וחצי דבר. ברור שהוא הבין שאני יהודיה, כיון שזה אינו שם של נערות מוסלמיות.

ביום שלמחרת ההפגנה היה הרחוב הראשי, רחוב ראשיד, מקושט בעיתונים הראשיים המתפרסמים בעיראק, ובהם התנוססו תמונות שלי, דייזי גבאי, נואמת בהפגנה האנטישמית.