אימוץ ישובי עולים
כיון שמאות אלפים מבין העולים שהופנו להתיישבות הצעירה היו שומרי תורה ומצוות אך דאגתם הייתה נתונה לשרידות כלכלית לפני הכל בארץ החדשה, וטרם מונו למושבים אלו רבנים מקומיים, דאג חבר הרבנים שרבנים שמונו לתפקידי רבני עיר או מושבה יקחו תחת חסותם את ישובי העולים הסמוכים למקום כהונתם, כולל המעברות, ויבקרו בהם על מנת לבחון מקרוב את צרכי העולים.
במכתב שנשלח ממשרד הדתות בשלהי קיץ 1952 אל רבה של גדרה למשל, הרב מאיר צובירי, נדרש הנ"ל לבקר במושבי העולים על מנת "להרים את המתח הרוחני במקום ולהכניס את השיפורים הנדרשים בעניינים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו".
בין השאר ביקר הרב צובירי במושבים בית עריף, חדיד, תלמי מנשה, קידרון, משגב דב, מבטח, ביצרון, חצב, רווחה וכוכב וכן בשלוש המעברות שנפרסו ליד הכפר הערבי הנטוש מסמיה.
בדוחות נדרשו הרבנים לתאר את המצאי הקיים במושבים מבחינה דתית לגבי מצב בית הכנסת והציוד הנדרש החל מריהוט וכלה בספרייה, מצב המקוה, העירוב, מקום לימוד לילדים ועוד.
בחלק מהדוחות ששלח עולה חוסר בתשמישי קדושה כגון ספר תורה, פרוכת לארון הקודש, מעיל לספר תורה, ריהוט לבית הכנסת ועוד.
בביקורים אחרים סיפק תשמישי קדושה שסופקו לו ממשרד הדתות ובהם תפילין, טליתות וסידורים.
מלבד אספקת תשמישי קדושה מסר שיעורים לקראת הימים הנוראים והחגים, על יום העצמאות, סידר את העירוב, הסזדיר את נושא בכורות בהמה, הדריך לגבי זריעת כלאיים, הפרשת תרומות ומעשרות, איסור שימוש בחשמל בשבת ויום טוב ועוד.
בדו"ח אחד ששלח סיפר שביקורו ארך "מ-5 אחר הצהריים עד למחרת בבוקר" וכן חיווה דעתו לגבי מצב הנוער ותוכן הלימודים.
דו"ח של רבה הראשי של המושבה גדרה בנוגע לאימוץ ישובי עולים - שנת 1951:
