אחי איש האצ"ל נעצר על ידי ההבריטים
אהרון אחי היה חבר אצ"ל. עקב הלשנה של אנשי ה'הגנה' הגיעו לביתנו שוטרים בריטים לאסור את אהרון. נשמעו דפיקות חזקות בדלת ומן החלון ראינו שכל הבית מוקף שוטרים חמושים. חלקם עמדו על חומת האבן בחצר למנוע ממנו לברוח. יתכן שהם ידעו שהוא בחור חזק מאד. היה איתם שוטר שדיבר עברית שפקד: "אהרון סטוליק! בא איתנו!".
באותו זמן היו אצלו כרוזים של המחתרת שהוא עמד להדביק בלילות הבאים. אם היו שמים יד על אלו מצבו היה חמור פי כמה. אהרן זכר את התרגולות, לא איבד את העשתונות, תחב את העלונים מתחת לחולצה, ואמר לשוטרים שקודם שילווה אליהם הוא חייב ללכת לשירותים. הם אישרו לו. שם הוא הרטיב את העלונים והספיק להוריד אותם באסלה. הוא נלקח למחנה המעצר בלטרון, שם היה עצור כשבעה חודשים.
'הארץ', 3 בדצמבר 1944:
היינו זכאים לביקור אסיר פעם בחודש וכיון שמתל אביב זו הייתה נסיעה קשה אמי לא נסעה אלא אחותי ואני היינו נוסעות לבקר אותו. היינו עדין נערות, והערביות בסביבה היו נהנות להפחיד אותנו על שביל העפר שהתפתל מהכביש אל הכלא. הן היו עושות את עצמן רודפות אחרינו ואנחנו היינו מאד מפוחדות.
כשהגענו, היינו מדברות איתו דרך סורגים. הוא מאד שמח על המפגשים הללו.
לאחר שהשתחרר הוא היה נתון במעצר בית והיה עליו להתייצב כל יום במשטרה. כדי להחזיק אותו שלא יצא לפעולות אבי ישב איתו כל ערב והם שיחקו שח. לאחר כמה חודשים אהרון נעצר בשנית ושוב נאסר בלטרון, וסמוך לכך אבי קיבל התקף לב. כמובן, אי אפשר היה ליידע אותו על כך.
לאחר כמה ימים אבי נפטר והצלחנו להעביר את הידיעה לבית הסוהר. דרשנו מהמשטרה הבריטית לשחרר את אהרן ללוויה אך הם התנו זאת בכך שהוא יהיה מלווה בשוטרים וכבול בשלשלאות.
לא הסכמנו שבלוויה של אביו הוא ייראה כפושע. הוא נשאר בלטרון ושם גם ישב 'שבעה'.
מתוך ספר ביוגרפיה של רבקה שטיין-שורץ, תל אביב
