"אבל לא היו לי חיים כל כך מעניינים"…

גם זאת שמענו לא פעם ולא פעמיים.

באמצעים הזולים העומדים לרשות התרבות האנושית כיום, לא צריך להיות שר, מנכ"ל או רמטכ"ל כדי לכתוב ספר ביוגרפיה.

הרי גם אם לא הקמתם או לחמתם או חלמתם מהפכות, רק לכם יש את המידע על הדורות הקודמים, על ילדותכם, על האופי שלכם, על גידול הילדים, על הדרך בה בניתם משפחה וקריירה ובכלל, סיפור חיים זה הדבר שהוא רק שלכם ואין עוד כמוהו בעולם כולו.

זכרו, בעידן האינטרנט בכלל והמדיה החברתית בפרט, נכתבו בעשור האחרון יותר מילים מאשר כתב המין האנושי בכל תולדותיו עד כה – אבל כאשר אנו שוקעים באוקיינוס הטקסט הזה, רק הספר שלכם הוא היחיד שמהווה את ה- A.N.D. המשפחתי שלכם. רק בו ודרכו יוכלו הדורות הבאים למצוא את שורשיהם ואת פשר חייהם שלהם.

גם סיפור קטן ושולי בעיניכם הוא מורשת משפחתית ייחודית לכם, ולעולם אינכם יודעים כמה השראה והעצמה הוא יהווה עבור הקוראים העתידיים של ספרכם.

כל אדם עבר משברים והצליח לצלוח אותם במידה זו או אחרת של הצלחה. ברגעי משבר יוכל הקורא לשאוב מכם כוחות שלא חשבתם שתיתנו לו.

לי עצמי יש סיפור אחד בלבד שידוע לי על סבתא-רבתא שלי, והוא קטן ושולי, אך כיוון שהוא יחיד, הוא משמעותי ובעל מסר אוהב וחם: היו לה, אי שם בפולניה, 13 ילדים, ולכל אחד מהם הייתה מכינה 'טפאלה', סיר קטן, עם התבשיל שרק אותו רצה לאכול. זהו גרגר היסטוריה קטן בכמותו אך משמעותי עבורנו, שמקרין חום ואהבה לדורות גם לסבתא שלא הכרנו.

זכרו: את התובנות שלכם, את חוכמת החיים שלכם, את הזיכרונות הקטנים מהדורות הקודמים יש רק לכם, והדורות הבאים יהיו צמאים לכל פיסת מידע שתספקו להם.

גם אם אינכם משוררים גדולים, אני מבטיח לכם שאת השיר שלכם אף אחד במשפחה לא יפסיק לשיר.